החלטה בתיק בש"פ 6471/13

             בקשה שמינית להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, בתשעים ימים נוספים. 

רקע

1.          ביום 17.2.2006 הוגש נגד המשיב כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (להלן: כתב האישום המקורי). ביום 10.9.2007 הורשע המשיב על יסוד כתב האישום המקורי ונדון לעונש של 16 שנות מאסר בפועל. המשיב ערער על הרשעתו לבית המשפט העליון וערעורו נדחה. בהמשך, הגיש המשיב בקשה לעריכתו של משפט חוזר, שאותה קיבלתי ביום 11.7.2013 (מ"ח 511/12 דוידוב נ' מדינת ישראל (11.7.2013)). בעקבות זאת, הוגש ביום 15.8.2013 כתב אישום חדש בעניינו של המשיב (להלן: כתב האישום החדש), גם הוא לבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו.

2.          כתב האישום החדש מייחס למשיב שני אישומים. על-פי האישום הראשון, בערבו של יום 27.1.2006 הגיעו המשיב ואדם נוסף, שזהותו אינה ידועה (להלן: השותף), לקיוסק בבת-ים שבו עבד משה עמרה (להלן:המתלונן). המשיב החזיק באקדח ללא רישיון ואילו השותף נשא עימו סכין. כשהגיעו לקיוסק, המשיב והשותף דחפו את המתלונן והפילוהו ארצה. בשלב זה המשיב ירה במתלונן פעמיים והשותף דקר את המתלונן מספר דקירות בחלקי גוף שונים. על-פי המתואר, המשיב ניסה לירות במתלונן מספר פעמים נוספות אך הדבר לא עלה בידו מסיבה כלשהי. במהלך הדקירות בעט המשיב במתלונן מספר פעמים ברגלו השמאלית. עם סיום התקיפה נמלטו המשיב ושותפו ממקום האירוע. כתוצאה מהמעשים נגרמו למתלונן חבלות רבות, לרבות פצעי ירי בכתפו ובכף רגלו ודקירות סכין בבית השחי, הגב, הבטן והירך. במהלך התקיפה נפצע גם המשיב ונגרם לו חתך ברגלו השמאלית. אישום זה מייחס למשיב עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לרצח ועבירות נשק (נשיאה והחזקה שלא כדין).

             האישום השני מתאר את אשר התרחש בהמשך אותו הערב. בעקבות פציעתו של המשיב, נסע זה מבת-ים לאשדוד במטרה לקבל טיפול רפואי. באשדוד פגש המשיב את בן דודו, אשר מסר לו את כרטיס קופת החולים שלו או את תעודת הזהות שלו וליווה אותו למרפאה באשדוד. במרפאה קיבל המשיב טיפול רפואי תוך שהוא מתחזה לבן דודו. בסיום הטיפול, הפנה אותו הרופא לחדר מיון בבית חולים. גם בבית החולים התחזה המשיב לבן דודו ונותח ברגלו. על-פי הנטען בכתב האישום, המשיב התחזה לבן דודו במטרה להטעות את חוקרי המשטרה בעניין מעורבותו בניסיון לרצוח את המתלונן. המשיב הסגיר עצמו למשטרה ביום 29.1.2006. אישום זה מייחס למשיב עבירות של קשירת קשר לביצוע עוון, התחזות לאדם אחר, קבלת דבר במרמה ושיבוש מהלכי משפט.

הליכי המעצר

3.          עם הגשת כתב האישום המקורי, הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. ביום 23.3.2006 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה והורה על מעצרו של המשיב כמבוקש. מאז מעצרו הראשון של המשיב עד תום ההליכים, הוארך מעצרו שבע פעמים על ידי בית משפט זה בהסכמת בא כוחו (למעט ההארכה הראשונה) (ראו: בש"פ 9102/06 מיום 28.11.2006, בש"פ 1009/07 מיום 1.2.2007, בש"פ 3658/07 מיום 25.4.2007, בש"פ 6662/07 מיום 2.8.2007, בש"פ 8022/07 מיום 24.9.2007, בש"פ 10263/07 מיום 4.12.2007, בש"פ 747/08 מיום 24.1.2008).

4.          כאמור, ביום 11.7.2013 הוריתי על עריכתו של משפט חוזר בעניינו של המשיב. בתמצית אציין כי בבקשתו למשפט חוזר הודה המשיב במיוחס לו באישום הראשון, דהיינו כי תקף את המתלונן עם אדם נוסף כמתואר, אך טען כי לא ביקש לרצוח את המתלונן אלא להתעמת עימו ולחבול בו בלבד. במילים אחרות, נטען כי לא התקיימה במשיב כוונת הקטילה הנדרשת להרשעה בעבירה של ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), ולפיכך, לטענתו, היה צריך להרשיעו בעבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335 לחוק או לכל-היותר בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 לחוק. את טענתו בדבר היעדר כוונת קטילה תמך המשיב בראיה חדשה שלא הוצגה בפני בית המשפט קמא עקב תקלה טכנית אצל המבקשת. בהחלטתי קבעתי כי הפגם שנפל בהליך הביא להצגת תמונה חלקית של התקיפה בפני בית המשפט, באופן המקים פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט לטובת המשיב. על הרקע הזה, מצאתי כי מתקיימת בעניינו של המשיב העילה הקבועה בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, שלפיה קיים חשש של ממש לעיוות-דין בהרשעה והוריתי על עריכת משפט חוזר, כמצוין מעלה.  במסגרת החלטה זו, הוריתי כי המשיב יהיה נתון במעצר עד תום ההליכים, אלא אם כן יורה בית המשפט המחוזי אחרת.

5.          ביום 18.8.2013, בעקבות ההחלטה לקיים משפט חוזר, הגיש המשיב לבית המשפט המחוזי בקשה דחופה לשחרורו בערובה. בבקשה נטען כי המשיב שוהה זה למעלה משבע שנים בבית הכלא, כאשר עולה חשש שמא ריצה עד כה עונש מאסר ממושך מזה שייגזר עליו בסופו של יום בגדרו של המשפט החוזר. המבקשת התנגדה לבקשה בטענה כי אין בראיה החדשה כדי לשנות מהרשעתו של המשיב וכי חלופת מעצר לא תסכון בעניינו, שכן בעבר הפר פעמיים תנאי מעצר בית שבו שהה. ביום 3.9.2013 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של המשיב בעמדו על חומרת נסיבות האירוע המיוחס למשיב ועברו הפלילי המכביד. כן דחה בית המשפט את טענת המשיב כי אם יזוכה מן העבירה של ניסיון לרצח, אפשר שבכך יתמצה עונשו. משכך, הורה כי המשיב יוותר במעצר עד תום ההליכים.

6.          עתה פונה המבקשת - זו הפעם השמינית - בבקשה להאריך את מעצרו של המשיב ב-90 יום נוספים (בהמשך ישיר להליך המעצר שהתנהל טרם תחילת ריצוי עונש המאסר). לדבריה, מן המשיב נשקפת מסוכנות רבה, הנלמדת בין היתר מהתכנון המוקדם של המעשים, האכזריות והתוקפנות שבהן נהג במתלונן. היא מטעימה כי שאלת חפותו של המשיב אינה עומדת עוד על הפרק, ואף אם תתקבל טענתו, הרי שתיוחס לו עבירה חמורה של חבלה בכוונה מחמירה, המקימה נגדו עילת מעצר. עוד נטען כי לא ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב באמצעות חלופת מעצר נוכח עברו הפלילי הכולל עבירות אלימות ורכוש. כמו כן, קיים חשש של ממש כי שחרורו ממעצר יביא להימלטותו מן הדין. לפי הטענה, המשיב הפר בעבר את תנאי מעצר הבית שהוטלו עליו ובאחת הפעמים אף החזיק באמתחתו סכין. לבסוף, טוענת באת כוח המבקשת כי יריעת המחלוקת מצומצמת ונוגעת לכוונת הקטילה בלבד ומשכך יש להניח כי שמיעת ההוכחות לא תימשך זמן רב. היא מדווחת כי נכון להיום התקיימה ישיבת הקראה, ודיוני ההוכחות בתיק קבועים לחודשים דצמבר וינואר.

7.          בא כוח המשיב מתנגד לקבלת הבקשה. הוא טוען כי באת כוח המבקשת מגלה אופטימיות יתרה כי התיק יסתיים במהרה. לטענתו, שני דיוני הוכחות (הקבועים כעת) לא יספיקו, בין היתר, משום שצפויים להעיד עדים טכניים. כמו כן, עד שתינתן הכרעת הדין ולאחריה גזר הדין צפוי לחלוף פרק זמן בלתי מבוטל. עוד טוען בא כוח המשיב כי מרשו עצור למעשה זה למעלה משבע שנים וכי בפועל מצויים אנו בהארכת המעצר ה-29 במספר. הוא טוען כי קיים סיכוי סביר שהמשיב יזוכה מעבירת ניסיון הרצח ויורשע תחתיה בעבירה קלה יותר ולכך תהיה השלכה על העונש. אף אם לא תומר ההרשעה בעבירה אחרת, עדיין יתכן שלראיה החדשה תהיה השלכה על העונש, כך לדבריו. בנסיבות אלה, קיים חשש כי המשיב ירצה עונש מאסר ארוך מזה שייגזר עליו לבסוף.

הכרעה

8.          לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל. כידוע, שניים הם השיקולים המנחים את בית המשפט בדונו בבקשה להארכת מעצר מעבר לתקופה הסטטוטורית הקבועה בחוק: רמת המסוכנות הנשקפת מן הנאשם וקצב שמיעת המשפט (בש''פ 1461/07 מדינת ישראל נ' חכמיגרי (21.2.07); בש"פ 1693/03 מדינת ישראל נ' אבו-עסא (5.3.03)).

9.          אין ספק כי נסיבות התיק שלפנינו אינן שגרתיות. המשיב ריצה קרוב לשמונה שנות מאסר, כאשר עתה, בעקבות ההחלטה על עריכת משפט חוזר בעניינו, עומד הוא בפני משפט חדש בגין אותן העבירות בסטאטוס של עצור. ואולם אין לקבל את טענת הסנגור כי מרשו עצור כבר שמונה שנים או שמצויים אנו בהארכת המעצר ה-29. העובדה שהוחלט על ביצוע משפט חוזר אין משמעה כי יש לראות במשיב כמי שישב במעצר שנים ארוכות. ממילא אין חולק כי המשיב צפוי להיענש בגין מעורבותו באירוע, ושנות המאסר שריצה עד כה ינוכו מעונש המאסר שייגזר בסופו של יום.

10.        עיקר הקושי נוגע לאפשרות שהעונש שיוטל על המשיב במשפט החוזר יהיה קצר מזה שריצה עד עתה, כטענת הסנגור המלומד. ברי כי אין להקל ראש באפשרות זאת, כאשר חירותו של המשיב עומדת על הכף. יחד עם זאת, במכלול הנסיבות והשיקולים, הגעתי לידי מסקנה כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על הארכת המעצר בשלושה חודשים נוספים. ראשית יש לחדד כי שאלת חפותו של המשיב אינה עומדת על הפרק שכן המשיב קשר את עצמו לאירוע, והמחלוקת מתמצית בשאלת התקיימותו של היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בעבירה של ניסיון לרצח. עוד יש להבהיר כי הגם שהוחלט על קיומו של משפט חוזר, אין בכך משום ערובה כי המשיב יזוכה מעבירת ניסיון הרצח ויורשע בעבירה קלה ממנה. גם אם המשיב יזוכה מעבירה זו ויורשע בעבירה אחרת תחתיה, הרי שהעבירות החלופיות שאליהן הפנתה ההגנה גם הן חמורות ביותר ובצידן קבועים עונשי מאסר ארוכים (14 שנים לעבירה שבסעיף 335 לחוק ו-20 שנים לעבירה שבסעיף 329 לחוק). כמו כן, אין לשכוח כי פרט לעבירת ניסיון הרצח, מיוחסות למשיב עוד עבירות רבות כגון שיבוש מהלכי משפט, עבירות נשק, קבלת דבר במרמה, התחזות לאדם אחר, קשירת קשר לביצוע פשע וקשירת קשר לביצוע עוון. בנסיבות אלה, דומני כי האפשרות שהמשיב ירצה עונש ארוך מזה שיוטל עליו לבסוף, אינה בעלת עוצמה המצדיקה את שחרורו בשלב זה, זאת בשים לב למסוכנותו ולצפי הימשכות ההליך.

11.        המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב היא ברורה ונלמדת מהאירוע האלים והקשה שבו היה מעורב בתיק הנוכחי; מעברו הפלילי המכביד הכולל הרשעות קודמות בעבירות אלימות כגון תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים וכן עבירה של הפרת הוראה חוקית ועבירות רכוש; ומהעובדה שבעבר הפר את תנאי שחרורו. בנוסף, למשיב מיוחסות עבירות שיבוש מהלכי משפט והתחזות לאדם אחר, שלמעשה גם ביצוען אינו שנוי עוד במחלוקת, נתון נוסף המקשה על שחרורו מחשש שיימלט או ינסה להשפיע על מהלך המשפט (אציין בהקשר זה כי לדברי המבקשת, גם המתלונן צפוי להעיד במשפט החוזר).

12.        אשר להימשכות ההליך. נכון להיום קבועות שלוש ישיבות, אחת למענה לכתב האישום באוקטובר ושני דיוני הוכחות בדצמבר ובתחילת ינואר. יריעת המחלוקת מצומצמת למדי ומתמצית בשאלת היסוד הנפשי לעבירת ניסיון לרצח, כאמור. נראה כי בנסיבות אלה ההליך אינו צפוי להימשך זמן רב ויש בכך כדי להטות את הכף לטובת קבלת הבקשה. בהקשר זה אדגיש כי בשל הנסיבות החריגות המאפיינות את ההליך דנא, ראוי שהצדדים ובית המשפט המחוזי יעשו כמיטב יכולתם לקדם את ההליך במהירות וביעילות המרבית.

13.        סיכומו של דבר, חרף הקושי הנזכר בדבר הימשכות מאסרו של המשיב מעבר לעונש שיוטל עליו, הרי שמכלול השיקולים הצריכים לעניין מצדיק את הארכת המעצר בשלב זה. הבקשה, אפוא, מתקבלת. מעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים נוספים, החל מיום 9.10.2013 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 30145-08-13 בבית המשפט המחוזי תל אביב - יפו, לפי המוקדם.

             ניתנה היום, ד' בחשון תשע"ד (8.10.2013).